החברה המרכז להפצה תמשק' בע"מ ואח' נ' סושי רול בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ניתן ביום 20.4.11 ואשר במסגרתו חויבה המבקשת לפצות את המשיבה 1 בסך של 33,283 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן בתשלום הוצאות המשיבים ושכר טרחת עו"ד. עיכוב הביצוע מתבקש לנוכח ערעור אשר בכוונת המבקשת להגיש על פסק הדין.

טענות הצדדים

בתמצית, לטענת המבקשת נפלו בפסק הדין שגיאות כאשר התעלם בית המשפט מנטל הראיה ונטל השכנוע אשר רבץ לפתחם של המשיבים דווקא; כאשר בית המשפט התעלם מהודאת עד המשיבים, רו"ח צרפתי, בדבר טעויות בחשבון שערך וכאשר בית המשפט תקן טעות חישוב בלא שנתבקש זאת.

לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה 1, טוענת המבקשת כי מתנהלים נגדה תיקי הוצאה לפועל רבים ואף הליכי פירוק כך שסביר שלא תשיב הכספים למבקשת.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבים, כלל לא הוגש ערעור על פסק הדין אלא רק בקשה להארכת המועד להגשתו, נוכח הליכי הפירוק המתנהלים נגד המשיבה 1. די בכך, טוענים המשיבים, כדי לדחות הבקשה. לחילופין, עותרים המשיבים להארכת המועד להגשת תגובתם עד לאחר הכרעה בבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

דיון

ככלל, הגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1964; להלן: "התקנות"). עיכוב הביצוע, לפי תקנה 467 לתקנות, הינו איפה היוצא מן הכלל.

הלכה פסוקה היא עוד מקדמת דנא כי על מבקש עיכוב ביצוע החלטה להראות כי מתקיימים בעניינו במצטבר שני המבחנים הבאים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים לערעורו; שנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שלא יהיה ניתן – או שיקשה באופן ממשי – להשיב מצב לקדמותו באם יזכה המערער בערעורו לאחר שפסק הדין בוצע (בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין סה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499). כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נ"ח (2), 301).

בעניין דנא, הובהר כי מצבה הכלכלי של המשיבה 1 בכי רע, מתנהלים נגדה הליכי הוצאה לפועל רבים ותלויה ועומדת נגדה תביעת פירוק. המשיבים לא כופרים בטענות אלו וממילא שלא צירפו תצהיר לתגובתם. הוכח לפיכך שאכן עלול להווצר קושי רב להשבת כספים למבקשת באם יתקבל הערעור ואלמלא יעוכב הביצוע.

במצב זה, כאשר כה ברור הסיכון לו חשופה המבקשת בכל הנוגע להשבת כספים שישולמו, אינני סבור שיש מקום לבדיקה קפדנית של סיכויי הערעור וממילא שלא לי לחוות דעה בעניין זה.

אשר לטענת המשיבים שכלל לא הוגש ערעור, אין בתקנה 467 בתקנות דרישה להגשת ערעור בפועל כתנאי מוקדם להגשת בקשה לעיכוב ביצוע. כשם שיכול אדם לבקש עיכוב ביצוע מייד לאחר מתן פסק הדין אך להגיש הערעור רק לאחר מכן ובמועד הקבוע בתקנות, כך יכולה המבקשת לעתור לעיכוב ביצוע ובמקביל לעתור להארכת מועד הגשת הערעור, כפי שעשתה.

לא מצאתי מקום לאפשר למשיבים ארכה להגשת תגובת נוספת. למשיבים עמדה האפשרות להגיש תגובה כעת ומשלא עשו כן – אין להם להלין אלא על עצמם.

בנסיבות אלו אני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 20.4.11 עד להכרעה בערעור. מובן כי היה ותידחה הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור כך שפסק הדין יהפוך לחלוט, יתבטל עיכוב הביצוע בלא צורך בבקשה נוספת.

אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, כ"ט סיון תשע"א, 01 יולי 2011, בהעדר הצדדים.